הפרויקט שלי- "כרטיס טיסה לנוגה"

היי, נעים מאוד, אני דורון

כהקדמה, אספר שאני בעל תואר ראשון בצילום ומרצה לצילום, מומחה בצילום פורטרטים, ובמיוחד של אנשים שלא רגילים או אוהבים להצטלם או חושבים שהם לא פוטוגניים. חלק מהעבודות שלי אפשר לראות באתר www.letzter.net

לצד הצילומים המסחריים שלי אני מצלם ועובד על האמנות שלי. הצגתי במוזיאון וגלריות את פרויקט ה- Femme Fatale שלי והנושאים שעליהם אני מדבר עוסקים כמעט תמיד בנשים. אם אלו הנשים בעצמן ואם מבחינת המורכבות של היחסים בין המינים וביני לבינן. 

הפרויקט הנוכחי שעליו אני עובד כבר מעל 8 שנים שונה ממה שעשיתי לפניו- הרבה יותר סולידי וצנוע מבחינת נראות הצילומים ועוסק, כהרגלי, בעולם הנשי- בצורות הויזואליות באופן כללי ובדימוי של הגוף בעיניי מי שמצטלמת ובעיניי כצלם, גבר. זה סוג של שילוב תרפויטי בין הנראות לנפש, לשני הצדדים- למצולמות ולי..
אחד המוטיבים המרכזיים בפרויקט הוא מה שהנשים לובשות- בגד גוף שחור, או פריט לבוש שדומה או מזכיר. המטרה של בגד הגוף השחור מתחלקת לשניים- מצד אחד ישנה החשיפה הפיזית והריגשית, ומצד שני, יחד עם התאורה הדרמטית, הישיבה ומנחי הגוף, בגד הגוף משמש כמעיין 'בלוק' שחור שמסתיר.
הפרויקט לא מנסה להיות ולא מדבר על מיניות כמו על נקודת מבט בהתמודדות הזו מול המצלמה, תוך כדי הניסיון שלי להבין את התהליך שאתן עוברות במפגש. מה שהכי חשוב בסופו של דבר- שיהיה נוח וכיף לכולן.

בפרויקט השתתפו נשים מגיל 18 עד מעל 50, נשים בהריון, עם או בלי ילדים, עם מבנה גוף כזה ואחר, עם אהבה עצומה לצילום וכאלה שחרדות מעצם הסיטואציה ועוד ועוד.. גם הייתה לי הזכות לצלם כמה נשים מתמודדות נפש שעברו ועוברות תהליכים כאלה ואחרים והסכימו להיפתח- וזה הכי מרגש ומחמיא לי. 

באופן מפתיע, הרוב המוחלט של הנשים שהגיעו עד כה (מעל 110 נשים) הן דווקא אלה שלא אוהבות להצטלם וכמעט ולא רואים אצלן תמונות של עצמן.

כנראה שאציג את הפרויקט בסופו של דבר בתקופה הקרובה, עדיין לא סגור איפה ובאיזו קונסטלציה, אבל לא כל מי שמצטלמת בהכרח רוצה שהתמונות שלה יוצגו, שגם זה בסדר גמור, ובגלל זה לכל אחת יש את הזכות לשמור את התמונות לעצמה.
התוצאה הסופית חשובה, אבל לא חשובה כמו התהליך שאני עובר ביחד עם הנשים ושהן עוברות איתי. גם אם חלק מהתמונות לא יוצגו או ייחשפו, המפגש עושה את שלו מבחינת התובנות והחוויה, ולאחר מעל 100 נשים שעברו איתי את התהליך בהחלט אפשר להרגיש את זה. מה שמדהים הוא שהרוב המוחלט של הנשים שהצטלמו פגשו אותי בפעם הראשונה בסטודיו, לאחר היכרות בפייסבוק או מפה לאוזן.

כמובן שחוץ מהצילומים לפרויקט, שאותם אי אפשר לפרסם עד שיהיה מוצג- כתודה, אני מצלם את מי שבאה אליי עם בגדים משלה- מחמיאים, יפים, בשביל הכיף ואיך שמתחשק- כדי שיהיו לה כמה תמונות יפות משלה להשוויץ בפייסבוק או באינסטוש (ובעקבות הרבה שאלות בנושא- כמובן שההשתתפות היא לא בתשלום..)

תודה על ההקשבה, ואשמח להתראות!